זה אף פעם לא נעים לשבת בין 4 קירות. זה יכול להוביל למצבים נפשיים לא פשוטים, למשברים בזוגיות, אבל הכי גרוע זה להתרגל להרגשה הקשה הזאת שכולם שם בחוץ חיים ורק את לא, כי אין לך את אותה החברה הזאת שתמיד רצית לעצמך, כזאת שאפשר להתקשר אליה ברגעים של משבר ויהיה לה אכפת, כזו שתזיז אותך לעשות עבור עצמך, זאת שתהיה שם לצידך.
מחקרים מדברים על כך שהבדידות היא המחלה של המאה ה-21. כך גם מאשר מנכ"ל עמותת ער"ן לעזרה ראשונה נפשית, מר דוד קורן.
ממצאי מחקרים שנאספו בעשורים האחרונים מדברים על חווית הבדידות כחוויה רווחת ושכיחה ביותר. בנתונים הסטטיסטיים נצפה כי חיים בעולם המערבי מילוני אנשים, נורמטיביים לחלוטין, הכמהים ליותר קשר ומגע אנושי, אך כיוון שאף אחד לא מדבר על זה והמודעות לכך נמוכה, ברוב המקרים נדמה לנו שאנחנו הבודדים היחידים, בעולם רווי מערכות חברתיות שופעות ואוהבות.
אז בעולם האמיתי לא כך הדברים, אנשים רבים נשארים עם השנים כמעט ולעיתים ללא מעגל חברים. וגם אם את בגיל 40 – עם משפחה ועבודה, אבל עם מעט או אפילו ללא חברות – דעי שאת לא היחידה ויש עוד רבות כמוך.
"כשאנחנו מתבגרים החיים משנים "פאזה" ונעשים עמוסים יותר. רבים עוזבים את מקום הולדתם, משאירים מאחור קשרים ישנים, ורודפים במקומם אחר השכלה אקדמית, קריירה ויחסים רומנטיים, והיכרויות חדשות הופכות למשימה מאתגרת", אומרת איירין ס. לוין, דוקטור לפסיכולוגיה חברתית מארצות הברית שזכתה לכינוי "The Friendship Doctor" ובתרגום חופשי: "חברולוגית" בשל עיסוקה הרחב במחקר מערכות יחסים. ( ע. יוסף ימין 2016)
ימי "חדוות הנעורים"- כשהחיים נראו כמו "בליינד דייט" אחד גדול כבר אינם, ובגילאי 40, סדרי העדיפויות שלנו משתנים – משפחה, עבודה, הורים מזדקנים, מטלות הבית והחיים תופסים את קידמת הבמה. ולעיתים, גם אנו כנשים בשלות ומודעות יותר, הופכות להיות בררניות יותר בתכונות שאנו מחפשות בחברות ובמי אנו רוצות להכניס לחיינו.
וכך לפתע, באמצע מרוץ החיים, ובלי קשר למספר האנשים שתכירי, תחושה "פלסטית" משתלטת, והשלב הזה שבו נשים הופכות להיות ה"חברות הטובות ביותר" שלנו – כפי שקרה לנו בגיל ההתבגרות או בתחילת שנות ה–20 לחיינו- נגמר, ובמקום משתלטת תחושה כאילו עכשיו הזמן להסתפק ב" כאילו חברות”.
אז למה זה בעצם כך ?
אם כולנו מרגישים בודדים, ברמה כזו או אחרת, למה לא נוכל לדבר את זה, להיות ביחד עם זה ואז לחוש פחות בודדים ?
התשובה תמונה בכך שהבדידות סוחבת איתה תדמית חברתית בעייתית שגורמת לאנשים לא לדבר עליה. או כמו שניסח את זה קסיפאו בראיון למגזין סלייט: "להודות שאתה בודד זה כמו להחזיק שלט ענק שכתוב עליו 'לוזר' על המצח שלך". גם הפחד מדחייה מונע מרבים אפילו לנסות ליצור קשר ראשוני, אומרת ה"חברולוגית " איירין ס. לוין" ( ע. יוסף ימין 2016)
ובדיוק בשביל זה הקמתי את "חברות חדשה", כדי לחבר בין אימהות שהזמן וההישרדות היומית לא השאירו להן מקום לחברה, כי גם לי מגיע אחת כזאת וגם לך מגיע. אני לא יכולה להבטיח לך דבר רק לפתוח את הדלת, לתת מרחב ולאפשר לדברים לקרות, כל מי שמגיעה מגיעה מאותו מקום בסופו של דבר ורוצה גם היא לזכות בחברה טובה. כי גם אם לא נעים להגיד, אנחנו חייבות חברה עבורנו, עבור הנפש שלנו ועבור הבריאות שלנו.
זה בסדר להגיע, זה בסדר לנסות ולראות אם יכול להתאים גם לך. תרימי טלפון, אני כאן לכל שאלה.
מיזם "חברות חדשות" הוקם מתוך אמונה שקשר השתיקה סביב נושא הבדידות שחוות אימהות בגיל 40 פלוס אינו גזירת גורל והבחירה להגיע ולהכיר חברות היא בידינו. הקבוצות הינן קבוצות נעימות, מכילות ובכל מפגש תוכן מעניין ומשתנה.