בתיכון אובחנתי כסובלת מבעיות קשב וריכוז, זה היה מזמן, לפני שהטכנולוגיה השתלטה עלינו ולפני שבאמת ידעו מה לעשות איתנו.
לדעתי זה חלק מהסיבה בגינה לא הלכתי ללמוד לימודים גבוהים ועד היום, למרות המקום המכובד אליו הגעתי בחיי, זה סוג של האוורסט שלי…
גם הספר הזה היה עבורי אוורסט ואני שמחה שצלחתי את הטיפוס התלול, לאט לאט ובסבלנות גדולה.
הסגנון הזה של ספרות רחוק ממני שנות חיים אבל איזה מזל שלא וויתרתי!
חני נוגעת בנושא חשוב וקרוב לכל אחת מאיתנו.
החברות.
הצורך בחברות, האמון, הקרבה, אוזן קשבת, הכלה ואהבה בלי תנאים
לעומת שברון הלב כשהחברות נגמרת, הנטישה הקשה, הבגידה וחוסר האמון.
זה לא ספר סיפורת. אני קראתי אותו במשך כמעט שבועיים, כל ערב קראתי פרק או שניים ונשארתי עם המחשבות.
השוותי את הסיפור לחיי שלי ולחברותי מהבית, חשבתי על המעשים של הסופרת וההשלכות שלהם אבל גם על מעשיי ומחשבותיי.
הרגשתי שחלק מהסיפורים סופרו מגרוני לעומת סיפורים שאשמח לא לחוות לעולם.
חשבתי רבות על המקום של חברות בחיי, על הצורך בהן ומה הן משרתות, על מתי ואיפה נפגעתי ואיך וכמה פגעתי, על מי מהן אפשר וצריך לוותר ומי נותנת כל כך הרבה ולא מקבלת דבר בתמורה.
זה ספר שבנוי בצורת יומן ומדריך לחיים ובסופו הרגשתי הרבה יותר מלומדת.
מדברות בו חברות מכל הסוגים ומכל המינים ומספרות על החברות והחברויות שלהן.
מכל סיפור כזה אני מבטיחה שתיקחו משהו לחיים, לעצמכן ובעיקר לחברות.
הלכתי לחבק ולעטוף את החברות שלי, מכל הסוגים ומכל השכבות,
אתכן אני שולחת לקרוא וללמוד על חברות 
https://did.li/2NtCN