" חני יקרה בוקר טוב,
קודם כל, מאוד שמחתי על הפגישה שלנו. תודה לך. אני מוקירה את המרחב האינטימי שהתאפשר בינינו.
אני רוצה להודות לך מאוד על הצעתך לרכוש את הספר שלך.
ולהודות לעצמי שהחלטתי כן לרכוש אותו
התחלתי לקרוא אותו כבר בשבת.
הספר, לא רק שהוא כתוב בצורה קולחת, הוא גם מרתק ומותח ממש כספר פרוזה-מתח, שמבקש להמשיך לעמוד הבא. ולעמוד הבא.
יש בו גם אוצר חוכמה עמוקה ורחבה כאחד, וגם המון אמירות/אמיתות שנוגעות לי "בול בפוני" של הנשמה.
האמירה הבודהיסטית "כשהתלמיד מוכן, המורה מופיע", ממש מדויקת לי גם במקרה הזה. אני התלמידה המוכנה, ואת המורה שהופיעה
אז רוצה לשתפך בקצרה כרגע, שהמפגש איתך ועם תכני הספר מביאים אותי לעומקים של גילויים עצמיים שמעולם לא הגעתי אליהם עד היום.
הספר שלך עוזר לי לעשות מסע פנימי עמוק ביותר.
התכנים שאת מביאה בו באומץ, בכנות חשופה, בקול צלול, באותנטיות, ובאנושיות הכי נקיה האפשרית, מגלים לי, לתדהמתי, את הקשר בין נושא החברות המצולק לגוף-נפש. עבורי, זו מתנה במסע ההחלמה.
הרבה אסימונים גדולים, שלא לומר ענקיים, נופלים לי.
אני כותבת אותם לעצמי כחלק מתהליך העיבוד. שוהה בהם, מעבדת, מנקה, משחררת אמונות מרעילות, מתרגלת אהבה עצמית, אמונה בעצמי, קבלה עצמית במלואי, כמו שאני, על כל היופי והחיובי שבי.
אני מבינה היום מה שאומרים כל הזמן, ולא באמת הבנתי עד היום, שכשבאמת, ברגע שאקבל את עצמי, אהיה חברה של עצמי ו"אאשר" את עצמי, התדר הזה יוקרן החוצה. החברוֹת — תתחברנה אלי באופן טבעי.
זה המסע כרגע. זה השלב החשוב ביותר. החברוּת שלי עם עצמי. לאהוב את עצמי במלואי, על ועם כל מה שאני. ויש ה מ ו ן מה לאהוב בי!
בינתיים רק רוצה לומר לך תודה ענקית
ולהוסיף, שבסוף המבוא רשמת רשימה יפהפיה של "אם… דייני", אז תדעי לך שכבר יש לך אשה אחת כזאת. וזו אני.
אין לי די מילים להודות לך
אמשיך להיות בקשר ולעדכנך על המסע הזה שלי בעקבות התובנות האלה.
שיהיה לך יום נפלא, ותבורכי גם על האומץ וגם על היכולת להתמיר רגשות לכדי עשייה ברוכה ומפרה כזאת.
את מעוררת השראה, ומודל לחיקוי עבורי